מידע חקלאי על הגידולים.
החממות.
במשק לוי שלושה סוגי בתי צמיחה, 1. גבוהים - 3.8 מ' מתחת למרזב משמשים בעיקר לגידול עגבניות שרי, 2. בינוניים - 2 מ' מתחת למרזב, משמשים לגידול אננס וגידולי קיץ, 3. קשתות מכוסות רשת הגנה בפני נזקי מזג אויר משמשות לגידול אפונה מודלית וגידולי גן ירק.
1. החממות הגבוהות מאופינות ב א. מצע מנותק - טוף בערוגות פלסטיק ברוחב 50 סמ' וגובה 17 סמ', ב. מערכת השקיה וניקוז - מבוקרת מחשב כאשר גם כמות הנקז הכללי מדווחת למחשב באופן שוטף,ג. מערכת תנורי חימום לחורף - המופעלת על סולר ומפזרת אויר חם לחלל החממה, ד. הגנה פיזית - רשתות הגנה בפני חרקים (50 מאש) ובקיץ רשתות הצללה 30%.
2. החממות הבינוניות מאופינות ב א. מצע חול מיובא, ב . השקיה - מבוקרת מחשב ללא בקרה על הנקז, ג. ללא תנורי חימום, ד. לאננס אין רשתות הגנה בפני חרקים אך רשתות צל 50% פרושות כל השנה, החלק המשמש לגידול ירקות מוגן ע"י רשתות הגנה בפני חרקים (50 מאש) ובקיץ רשתות הצללה 30%.
3. הקשתות - במפתח 6 מ',א. מוצבות על קרקע מקומית ב. ההשקיה - מבוקרת מחשב, ג. הגנה פיזית - רשתות קריסטל להגנה בפני פגעי מזג אויר.
עגבניות שרי.
עגבניות השרי ליצוא מגודלות בבתי צמיחה גבוהים. הגידול מוכפף לתנאים החמורים של "Ecofresh", המותג של חב' אגרקסקו.
השתילה נעשית בסוף חודש אוגוסט - תחילת ספטמבר. הקטיף מתחיל בסוף אוקטובר ונמשך עד סוף יולי ואז מחליפים הגידול.
הזנים - בעיקר הזן "1392" של חברת הזרע. זן זה הוא המחליף של הזן הוותיק "139" אך בתוספת עמידויות למחלות (T,F2,F1,V). הזן מאופין במוצקות הפרי ,טעם, חמיצות ויבול גבוה. בכל שנה מנסים זנים נוספים. השנה מגדלים מסחרית זן שרי "פיקולו" אשר משווק ע"י חב' כצט. העגבניות קטנות ומבריקות בעלות מתיקות רבה. ניסינו לקטוף באשכולות אך הפחת היה רב. בשנה שעברה גידלנו את הזן "1335" של חב' הזרע, לשוק המקומי, בעיקר בקטיף אשכולות. התעוררו שתי בעיות, אחת - מפולת מחירים בשוק המקומי והשניה - קשה לגדל אותו בקיץ בתנאי איזורנו המאופינים בלחות יחסית גבוהה בחממות ללא אוורור מאולץ. בקיץ 2004 גידלנו בהצלחה את הזן "1336" של חב' הזרע. הזן מאופין ע"י אשכול מסודר ופרי גדול יחסית, קוטר 30 מ"מ ומעלה, טעם מצוין מתאים מאוד לתנאי הקיץ אצלנו. בארץ הוא נמכר תחת המותג - חזר הטעם -. בעבר גידלנו זן "652" שהוא מידי פלם כלומר בעל פרי מאורך. הטעם והמרקם מזכירים את ה"139" כלומר מוצק פריך ובעל חמיצות. בקיץ הוא סובל משחור פיטם ובחורף מפיצוצים. מסיבה זו הזן לא נהנה מפופולריות בין המגדלים. השנה במסגרת "גן ירק" נחזור לגדלו. עגבניות אלו נמכרות תחת המותג - שרית -.
 
היבול - באופן כללי קוטפים בממוצע על פני 9 חדשים 1.7 טון/ד' בחודש, 16-14 טון/ד'/לעונה.
עבודה - הגידול דורש הרבה עבודת ידיים בזרוד (הורדת עלים מבוגרים וענפים צדדיים ), כ ¾ מכלל עבודת ההכנה. אצלנו נהוג להנמיך הצמח כדי לקבל החלק הפעיל בגובה אדם, תהליך שנקרא הדליה הולנדית. זה דורש כרבע מכלל עבודת ההכנה אשר היא זהה בערך לעבודת קטיף ומיון.בשנת 2000 צרכנו כ 2200 שעות עבודה/ד' ובשנת 2004 ירדנו ל 1800 שעות עבודה/ד'.
השיווק - בעיקר ליצוא לאירופה דרך חב' אגרקסקו.
אספרג מאכל.
מעט היסטוריה. האספרג הוא ממשפחת השושניים (הבצל), גדל בבר וידועים כ 150 מינים הגדלים באגן הים התיכון ואפריקה. בארץ שלושה מינים בר. גידול האספרג התרבותי ידוע עוד מהמאה הרביעית לפנ"הס והיה נחשב לירק אציל בעיני עשירי רומא. לארץ הביאו את הגידול עולי גרמניה בשנות ה 30 של המאה ה 20, אך כנראה בגלל תנאי החיים הקשים בארץ באותם זמנים האספרג לא זכה לתפוצה. נעשו נסיונות נוספים בשנות ה 50 אך גם הם לא צלחו. מראשית שנות ה 80 ובעזרתו של המדריך חיים אבירם ז"ל, זכה האספרג לעדנה. כיום הוא מגודל ברחבי הארץ מעמק יזרעאל דרך מישור החוף, לכיש עד בקעת הירדן.
אצלנו הגידול נעשה בשטח פתוח באדמה מקומית. כיום משתרע על פני 40 ד', מחולק ל 6 חלקות. שתילת החלקות נעה בין השנים 1994 - 2000.
הזנים - Atlas, Apollo, ומעט Grande פותחו ב Davis, קליפורניה ע"י Brian Benson. שלושת הזנים מאוד איכותיים ואיננו מבחינים ביניהם. הגידול הוא מטע רב שנתי ואם החלקה נשמרת מהשתלטות עשבים היא יכולה להיות מסחרית גם עד 15 שנים. האספרג הוא צמח עשבוני בעל עלים קשקשיים קטנים וענפים עגולים ודקים הנראים כמו עלווה. הפרחים לבנים כמו פעמוים קטנים. הצמח דו ביתי כאשר יש צמח בעל פרחים זכריים המכילים אבקנים וצמח נקבי בעל שחלות המתפתח לאחר הפריה לפרי כדורי קטן בצבע אדום. קיימת סברה שהצמחים הזכריים מפתחים שיפודים יותר איכותיים. החלק האכיל באספרג הוא השיפוד הבוקע מהקרקע בעודו ניצן סגור ולפני שהוא מפתח העלווה. כאשר הטמפרטורות יורדות בחורף, דצמבר - מרץ, הגידול נכנס לתרדמה ומתעורר באביב. קיימות שתי שיטות קטיף שונות זו מזו. האירופית - שבה מתללים בסתיו את הערוגה. באביב השיפוד נקטף בתוך תלולית האדמה כאשר עדיין לא נוצרה פוטוסינטזה כך שהשיפוד הוא לבקן והתוצאה אספג לבן. בעבר זה נחשב אנין. היום ההתיחסות היא שונה א. כי שיטה זו דורשת יותר עבודת ידים וגם תילול עם כלי מיוחד, ב. כי היום ירוק נחשב יותר בריא וגם טעים. השיטה האמריקאית - קוטפים האספרג כיומיים שלושה לאחר שהציץ מהאדמה באורך כ 25 ס"מ. הקטיף נעשה בעזרת מזמרת ירקות.
הקטיף - באירופה קוטפים רק באביב כאשר האספרג צץ באופן ספונטני, לעומת זאת הקטיף הירוק אפשרי בכל חדשי השנה גם החמים. מכסחים את הענפים ירוקים וכעבור כעשרה ימים מתחילים לצוץ השיפודים. אוספים אותם מדי בוקר במשך כ 6 שבועות. כאשר מפסיקים לקטוף העלווה הירוקה מתחדשת והצמח אוגר חמרי תשמורת בשרשים.
המיון - האספרג מובא מהשדה לבית האריזה במהירות האפשרית. ראשית הוא ממוין לפי 5 עוביים שונים. לאחר מכן הוא מובא לשולחן החיתוך כדי לקבל אורך אחיד כ 25 ס"מ. הפעולה האחרונה היא שקילה ואיגוד הנצרים. משקל החבילה 400 גר'. הנצרים נשמרים בתוך אמבטיות עם מעט מים בתחתית בתוך המקרר עד לאריזה ומשלוח. עבודת המיון אורכת זמן זהה לקטיף כאשר בשעה פועל קוטף וממין 3 ק"ג.
השיווק - בארץ בלבד בעיקר לחב' קטיף, ניתן להשיג במרכולים.
אפונת שלג - Snow Peas או בצרפתית Mange tout או אפונה סינית.
למרות שמה מקורה באתיופיה וקניה. מאוד מקובלת בבישול הסיני ומזרח אסיה. החלק האכיל הוא כל התרמיל כאשר הזרעים עדיין קטנים. מקור רב ערך של ויטמין A ו C*.
הגידול - הצמח הוא חורפי ואנו משתדלים למתוח העונה גם לסתיו והאביב. הצמח מגיע לגובה של 3 מ' ויש להדלותו. לשם כך משתמשים ברשתות הדליה (25 X 25 ס"מ) משני צידי השורה. את הזרעים מנביטים במשתלה וכעבור 18 יום שותלים בשדה או בחממה. כעבור כ 70 יום הוא מתחיל להניב והקטיף נמשך כחדשיים. בעיקר מגדלים בחממה כדי להמנע מפגעי מזג אויר ומזיקים.
הקטיף - נעשה ידני בעזרת מזמרת ירקות, כל יומיים - שלושה. תרמילים שלא נקטפו בזמן מתעבים ולא ראויים לשיווק. המיון נעשה בבית האריזה לתוך סלסילות פלסטיק עם מכסה במשקל 300 גר'. הספק הקטיף כ 3 ק"ג בשעה.
השיווק - בארץ בלבד בעיקר לחב' קטיף, ניתן להשיג במרכולים.
*Excellent source of: Vitamin C (12.9mg), and Vitamin A (523 IU)
*Foods that are an -excellent source- of a particular nutrient provide 20% or more of the Recommended Daily Value
שעועית תאילנדית - Yard long beans.
מקורה באפריקה ודרום מזרח אסיה. שעועית זו בת משפחה של הלוביה . זהו צמח קיצי ומטפס גבוה. מקור לסידן, ויטמין C ו A.
הגידול - אנחנו מגדלים אותו בשדה פתוח למרות שהוא מושך מזיקים כמו אקריות כנימות זבובים ועשים. את הזרעים מנביטים במשתלה. ניתן להעבירם לשדה כעבור חודש בתנאי שמזג האויר כבר התחמם. מרחקי השתילה בשורה 40 ס"מ. ההדליה היא על עמודים כאשר חוטי ברזל נמתחים בקצותיהם לאורך השורה וגם לרוחב השדה. לכל שתיל תולים חוט והוא מטפס לאורכו. לאחר כ 3 חדשים מתחילה הפריחה. על כל עמוד פריחה מתפתח זוג פרחים ומהם זוג שעועיות. את השעועיות יש לקטוף בזהירות כי עמוד הפריחה ממשיך לפתח פרחים לכל אורכו בהמשך העונה. השעועיות מגיעות לאורך 30 - 60 ס"מ. יש לקטפן בעודן צעירות לפני התעבות הזרעים. משך עונת הקטיף עד ירידת הטמפרטורות בחורף. אצלנו קטיף השעועית הקיצי משלים את עונת הקטיף החורפי של אפונת השלג.
הקטיף - נעשה ידני בעזרת מזמרת ירקות, כל יומיים - שלושה. תרמילים שלא נקטפו בזמן מתעבים ולא ראויים לשיווק. עוד בזמן הקטיף אוגדים השעועיות לאגד ע"י גומיה. בבית האריזה מכניסים כל אגד לסלסילה מתאימה.
השיווק - בארץ בלבד בעיקר לחב' קטיף, ניתן להשיג במרכולים.
פלפלים מקסיקנים.
את הפלפלים הראשונים ממגוון מינים קיבלנו ב 1997 מהשף אבי קונפורטי ממסעדת צ'ימיצ'נגה. התחלנו בשדה הפתוח ולאחר שנה עברנו לגדל בחממה. בדקנו זנים שונים ובשנים האחרונות התמקדנו על סוגי ה Jalapeno שהוא זן בשרני חצי חריף . ניתן להכין ממנו רטבים מקסיקנים וגם לאכול טרי ובגריל. מלבדו גידלנו פלפלי נוי חריפים. הפלפלים המקסיקנים הם נושא לחברי מועדון משוגעים לדבר.
השיווק - לחב' טרז פזוז של השף איתמר דוידוב ולחב' קטיף. עדיין יש מקום לפתח הנושא.
האננס.
האננס הוא צמח עשבוני ממשפחת Bromeliceae, מוצאו מדרום אמריקה. הספרדים והפורטוגזים בהגיעם הפיצו אותו להודו ומזרח אסיה. מסחרית הוא מגודל בשטחים פתוחים בארצות טרופיות. בארץ ראשוני המגדלים היו אברהם אדר ממעברות ואהרון פשיגודה מכרכור.
הגידול - האננס הוא צמח רב שנתי המפתח צמח אם ראשי הנושא עמוד פרי ובהמשך נצרים מסביב המשמשים להמשך הגידול. הפרי פרטנוקרפי ללא זרעים. לריבוי משמשים הנצרים. הפריחה נעשית כשנה לאחר השתילה והיא מאולצת ע"י ריסוס באתרל שהוא חומר מווסת צמיחה. מלבד זאת לא משתמשים בחמרי ריסוס כל משך הגידול. כחצי שנה לאחר הפריחה מבשיל הפרי. לאחר שכל השדה נקטף עוקרים הצמחים מפרידים הנצרים וממינים אותם לפי הגודל, על מנת לשתול חלקה חדשה אחידה ככל האפשר. בארץ צריך לשתול האננס בחממות או מנהרות. הקרקע חייבת להיות מנוקזת ומעט חומצית. החממה מכוסה בכיסוי פלסטי ורשת צל 50%. דורש מעט מאוד מים, כ 2 קוב/ד' בשבוע. מחזור הגידול הוא בן שנתיים. אצלנו נהוג לשתול 6 שתילים לרוחב ערוגה בת 1.8 מ' כאשר המרחק בין השתילים לאורך הערוגה הוא 30 ס"מ. מונחות 3 שלוחות טפטפת לכל ערוגה והיא מכוסה בפלסטיק שחור 0.5 מ"מ עובי.
הזנים - הזן העיקרי בעולם הוא Smooth cayenne אשר כשמו הוא חלק וכמעט ללא קוצים. משקל פרי ממוצע 1.5 ק"ג. בארץ מגדלים זן שהגיע מדרום אפריקה Natal queen. זה זן קוצני ומפתח הרבה נצרים. הפרי בגודל ממוצע של 600 גר', מאוד מתוק וארומטי.
אחרון חביב:
פפינו Solanum muricatum.
אני נחשפתי לפרי הפפינו בשנת 1992 בקטלוג גינון גרמני, שם הוצע בתור צמח גינה. הוא שבה את עיני בגלל יופיו. מאז אנחנו יחד. בארץ הוא עבר כמה גילגולים. אינני יודעת למי זכות הבכורה. אני נתקלתי בו ביום פתוח של מו'פ ערבה ב 1998. התחננתי שיתנו לי לגדל אותו. לא ידעתי לאיזה קשיים חשפתי עצמי. השתילה הראשונה נעשתה בקיץ 1998. ראשית כמה מילים על מוצאו. הצמח הוא ממשפחת הסולניים. בן משפחה של החציל, הפלפל והעגבניה. מקורו בהרי האנדים. המקור הטבעי אבד והצמחים שמגדלים היום מקורם באיזו הכלאה טבעית או יזומה בין שיני מינים קרובים (אולי 3). זה נותן את הגיוון הגנטי שמאפשר היום לטפח קווים שונים. בשנות ה 20 של המאה הקודמת הובא צמח בודד מצ'ילה לניו זילנד ומאז מטפחים ומגדלים אותו שם. גם בצ'ילה ובאקוודור יש גידול מסחרי. בארץ הוא כבר מגודל כ 20 שנה. התוצאה היא זן רשום ששמו "פפו". המטפח האחרון במכון וולקני הוא דר. דויד לוי. את הזן "פפו" יצאו לאוסטרליה כנראה בתור צמח נוי. על השאלה למה פפינו יש תשובות רציונליות שיבואו בהמשך, אך מבחינתי התשובה היא אמוציונלית ושמה התאהבות.
היתרונות.
א. אסטטי מאוד.
ב. עסיסי מאוד.
ג. ללא טעם לוואי שזה כבר הישג לגבי פפינו.
ד. מתאים לקשת שימושים במטבח.
ה. אין נפל (קליפה, חרצנים וכו').
ו. חיי מדף של כמה שבועות.
ז. אין כיום מתחרים בשוק.
הגידול.
ההתיחסות החקלאית לצמח דומה מאוד לגידול עגבניו השרית. גדל בחממת הירקות על גבי מצע מנותק. השנה הרחבנו הגידול לכמעט 2 דונם. את השתילים מכינים מיחורים והם נשתלים ישירות בשטח. השתילה נעשית בחדשים אוגוסט - ספטמבר. לאחר קליטת היחורים מדלים את הצמחים באותו אופן כמו העגבניה. מים ודשן כמו עגבניות השרי. גם צפיפות השתילה, שתי שורות כל 30 ס"מ, אך עולים עם שני ענפים על כל חוט. תחילת הקטיף בחודש פברואר - מרץ.
דורש הרבה עבודת ידיים בזירוד הענפים הצדדים. מהווה מקור משיכה למזיקים, כנימת עש הטבק, אקריות וכנימה קמחית.
היבול.
מתנהל בין החדשים מרץ - אוגוסט. מניב בין 4-6 טון/ד'. המחיר בארץ בין 7 - 10 ש"ח/ק"ג.
הזנים.
לאחר 6 שנים בבדיקת זנים וקווים שונים קיימים מסחרית 4 זנים.
1. פפו - הזן הוותיק שהוא גם זן רשום. הוא פרי טוב עם חמיצות נעימה. מאוד נאה הצבע הוא תערובת של קרם עם הרבה סגול. הבעיה היא שבסוף האביב מופיעים סדקים עמוקים בפרי.
2. 30 - זן בכיר, צמח קטן פרי עגול בצבע כתום עם מעט פסים בסגול.
3. 41 - צמח גדול פרי גדול בטעם מלון - בננה, צבע קרם עם פסים בסגול.
4. 45 - צמח בגודל בינוני. הפרי מאוד טעים בעל חמיצות ופריכות כמו של תפוח. הצבע הוא ירוק עד צהוב.
השיווק.
בשנת 1998 נעשה שיווק דרך אגרקסקו לאירופה. הפרי התקבל טוב והמחיר בהתאם. השיווק נפסק בגלל פיצוצים בפרי ובהמשך המשווק באגרקסקו עזב החברה. בארץ היה מבצע פרסום מטעם מועצת הירקות בשנת 2001. הפריצה השיווקית הגיעה עם פתיחת סניפי רשתות הסופר-סל לפפינו. השיווק נעשה באופן ישיר לסניפי הרשת. הסניף המוביל היה הקוסמוס בגעש. רשימת הסניפים בהם שיווקנו: בילו, הרצליה, געש, השלום, יוניברס נס ציונה, סילבר אשקלון, מחסני מזון פ"ת, ראש"לצ, ורננים.
האגודה לחולי סוכרת ממליצה על הפפינו. שלושה פירות בינוניים אקויולנטיים למנת פרי אחת.
ביבליוגרפיה - טיפוח הפפינו לפרי טעים
|
